מחבר: פרץ שורק, התארגנות משקי דרום
ארגון וניהול קציר תחמיץ חטה מורכב ממכלול נושאים רב ואני אתייחס רק לנושאים שקשורים לקציר עצמו ולא לנושאים נוספים שנמצאים ברקע כגון בחירת זנים, הכנת השטח, מהו מועד הקציר המיטבי, תוספים, וכו'.
כאשר אנו באים לארגן את קציר החיטה לתחמיץ יש להתחשב בשוני בין ארגון מערך גדול (במרכז מזון גדול), לבין ארגון מערך במשק הקיבוצי הרגיל, אני אנסה להתייחס בעיקר למשק הקיבוצי.
השטח - במקומות בהם ניתן רצוי מאד לבחור שטח ישר (לא גבעי), עם מינימום ערוצים, מלבני וזרוע במימד הארוך שלו שיאפשר עבודה עם מינימום סיבובים, וקרוב ככל האפשר לבור התחמיץ ע"מ לחסוך בהובלה, כמו כן רצוי לבחור שטח עם יבול גבוה ע"מ להקטין עלויות.
דרכים - כדי לאפשר לבצע את העבודה בצורה יעילה יש לדאוג לסידור דרכי הגישה גם סביב השטח (רצוי לאפשר יציאה משני צדדי השטח ע"מ להקטין הידוק קרקע), וגם סביב בורות התחמיץ ע"מ למנוע פקקי תנועה, ובודאי לדאוג שכל הדרך בין השטחים הנקצרים לבור התחמיץ יהיו עם מינימום מכשולים ומהמורות, כמו כן רצוי לדאוג לכך גם במהלך העבודה, ואם צריך באמצע העבודה ליישר לעיתים את הדרכים.
הכנות מקדימות - כדי למנוע הפתעות לקראת הקציר רצוי להתחיל ולבצע מעקב בשטח המתוכנן לקציר לפחות שבועיים לפני המועד המתוכנן, וע"י זה להימנע מבעיות כגון: יבול נמוך, עשביה, רביצה, מחלות שמחייבות קציר מוקדם, ערוצים עמוקים בשטח, וכו'. בשנה שיש רביצה צריך ביחד עם המגדל לקבל החלטה אם מבצעים קציר בכיוון אחד, קציר כזה מייקר את עבודת הקציר בכ- 35%.
כלים - אחד הנושאים הבעייתיים בארגון התחמיץ הוא התאום בין הכלים השונים שמבצעים את העבודה, מקצרה, קומביין, כלי הובלה, ושופל. יש להתאים את הכלים שמבצעים את העבודה לגודל בור התחמיץ, וברוב המשקים ניתן להדק רק עם שני שופלים במקביל, וזה צריך לקבוע את קצב הגעת הירק לבור התחמיץ. שופל אחד יכול להדק 5-7 טון ח"י בשעה, ולכן מערך הקציר והאסיף צריך להיות מתוכנן בהתאם. במשק שעובד עם 2 שופלים רצוי לעבוד עם מערך (מקצרה וקומביין) שהספקם לא עולה על 15 טון ח"י לשעה, ולכן הכלים הגדולים עם הספק של 18-22 טון לשעה לא מתאימים, ורצוי מאד להימנע ממערך כזה שיתוכנן עם הפסקות בעבודה ע"מ לאפשר הידוק, היות וזה שובר את קצב העבודה ומייקר אותה בלי שנהיה מודעים לכך.
בתכנון עבודת המקצרה והקומביין יש להתחשב בזמן ההקמלה המתוכנן ולדאוג שהפער בין הכלים ישמר בהתאם למצב הצמח ומזג האוויר, ע"מ להביא את הירק לבור ב % חומר יבש רצוי (32% - 38%), רצוי לשים לב שיש הפרש בקצב העבודה בין המקצרה לקומביין וכרגיל ניתן לסגור פער זה בעבודת לילה. את הירק ניתן לקצץ באורך שונה (1- 4 ס"מ) רצוי להתייעץ עם התזונאי מהו הגודל הרצוי (מקובל כ- 2.5 ס"מ). את ההובלה יש להתאים למרחק מהבור וליבול הצפוי ולגורמים נוספים (הכנת השטח, הכנת הדרכים, שקילה, וכו') שקובעים את קצב הגעת החומר לבור התחמיץ. משאית רמ-סע ממוצעת (32 קוב) מכילה 3 - 3.5 טון ח"י ירק וזמן המילוי צריך להיות כ- 15 דקות בקומביין שהספקו 12 טון ח"י. יש לתכנן את כמות כלי ההובלה בהתאם לקצב המילוי המתוכנן, זמן הנסיעה, וזמן הפריקה המשוער (שמותנה בתנאי העבודה כגון: צורך בכיסוי, תנאי תמרון בבור, וכו'), יש להימנע מעודף משמעותי בהובלה (מעל 5 דקות המתנה בשטח) ובודאי מחוסר שגורם להמתנה של הקומביין, רצוי למצוא את נקודת האיזון בין עלות משאית נוספת למחיר המתנה צפוי לקומביין. הידוק הוא הנקודה החשובה ביותר בהכנת התחמיץ, כניסת אויר לירק תמנע החמצה טובה ועשויה לגרום לקלקול כל בור התחמיץ; תפקיד השופל הוא להדק את הירק ולמנוע השארות כיסי אויר, ולכן יש להקפיד שהשופלים ייסעו כל הזמן על הירק בנסיעה של גלגל ליד גלגל נסיעה איטית עם חפיפה בין הכלים, ופיזור הירק יהיה אחיד לאורך הבור, יש להקפיד שההידוק יבוצע כהלכה כל היום לא ניתן לתקן בעבודת לילה מה שלא בוצע ביום. חומרים משמרים לא מחליפים עבודת הידוק; הם עשויים לעזור מעט באם היא נעשית חלקית, אבל אין ספק שהרבה יותר זול לדאוג שהשופל יעשה את העבודה עבורה משלמים לו. באם ההידוק בוצע כהלכה במשך היום אין צורך ביותר משעתיים שלוש הידוק בערב לאחר הפסקת האיסוף.
כיסוי - לאחר גמר העבודה יש לכסות את הבור, מומלץ לפזר בשכבה העליונה מלח לפי 3- 5 ק"ג למ"ר, ולאחר מכן לבצע הידוק אחרון (כחצי שעה), ולכסות בניילון. הניילון רצוי שיהיה בעובי 0.2 מ"מ, שחור לבן (הלבן כלפי מעלה - לרקיע) לצמצום קליטת חום. על הניילון יש להניח שכבה של חומר מכביד שימנע כניסת אויר מתחת לניילון, רצוי מאד לשים חומר שיכסה את כל הניילון זה מונע פחת בשכבה העליונה. החומרים ה
מקובלים הם: אורגנית, שאריות תאית, סידנית, וכו'. כיסוי בצמיגים פחות מומלץ היות והוא לא מכסה את כל שטח הניילון.
